ארכיון חודשי: נובמבר 2015

15 הערות על הורות ישראלית

5 הערות על הורות ישראלית
15 הערות על הורות ישראלית

רינה  כהן

בעידן הרב-תרבותיות והלגיטימציה המוצהרת לתפיסות עולם תוהים הורים רבים על זהותם ועל דרכם החינוכית. החוויה המרכזית היא שתרבותם ההורית-חינוכית נתונה לביקורת. קידום סדר חברתי חדש ועיצוב סדר הורי חדש יתרמו לפיתוח הורות מעצימה, משפיעה ומנהיגה, הורות היודעת את זהותה

1

אין היום ויכוח על חשיבותה ומרכזיותה של ההורות ומשאביה להתפתחותו התקינה, גופנית ונפשית, של הילד והמתבגר. יותר ויותר מתגלה משמעותה העמוקה של ההורות בחייו של הבוגר-ההורה. ההורות היא ציר מרכזי במבנה החברתי של חברות ותרבויות רבות. הורות לקויה היא גורם מרכזי בצמיחת אלימות, התמכרויות, חרדה, דיכאון ותת-משיגות של ילדים ומתבגרים, ובהמשך אף של בוגרים. הורות טובה ומיטיבה, המתבססת על אהבה, מחויבות והשקעה, היא נכס משמעותי רב ערך לילדים, להורים ולחברה כולה.

אלא שההורות עצמה נמצאת, לעתים קרובות, במצוקה רבה, המחלישה אותה ואינה מאפשרת לה לתפקד ולפעול במיטבה. ההורים נתונים במצוקה מפני  שהמקורות המזינים את המשאבים ההוריים דלים. ההורים מגלים כי קיימות תפיסות שונות לגבי תכולת התפקיד ההורי. אסטרטגיות הוריות המוכרות לחלק מן ההורים, כמו הכאה, הטלת משמעת ומניעת אהבה אינן מקובלות עוד. הורים לא מעטים אינם מכירים ואינם יודעים לעשות שימוש באסטרטגיות המומלצות של הידברות, שיח ושיתוף. כתוצאה מכך חשים הורים רבים חוסר ביטחון וחוסר אונים בתפקיד ההורי, ואין הם מצליחים לעשות שימוש מועיל ויעיל במשאבי האהבה, המחויבות וההשקעה שלהם.

 

2

משני היבטים אלו, החשיבות והחולשה, עולים ההורים על סדר היום הציבורי, החינוכי והאישי. הביטויים הגלויים לכך הם ביטויי השיח וביטויי הפעילות בנושאי הורים והורות, במפגשי דיון ובכלי התקשורת. אלה נסבים בעיקר סביב שתי בעיות: המקום והמעמד הראויים והרצויים להורים ולהורות במרחב החיים החברתיים והחינוכיים, ואיכות ההורות הראויה ותפקודם ההולם של הורים בחברה רב-תרבותית מתקדמת.

רובו של השיח, והפעילות שלצדו, נעשים היום מתוך הדגשים שיפוטיים וביקורתיים. מטרתם היא קודם כל להוקיע ולהתריע על קיומה של הורות מזניחה, מתעללת ואלימה, אך גם לקבוע את מרחב ההורות וההורים במקום שאינו מאיים על המערכות השונות ועל הסדר החברתי הקיים. ההורים מצדם שופטים ומבקרים את המערכות השונות, ושואפים למצב את עצמם במקום משמעותי ומשפיע, שפירושו שינוי הסדר הקיים. הם מאיימים בכך על מחנכים, מפקדים ועל מקבלי החלטות במערכת המדינית.

במאמר זה נעשה ניסיון לבחון את שתי הסוגיות ההוריות הנדונות מתוך הדגשים והיבטים חברתיים וחינוכיים, בשונה מההיבטים השיפוטיים. הנחת המאמר היא שבחינת ההורות, ומקומה מהיבטים אלו, תאפשר להורים ולחברה גם יחד להבין טוב יותר את סוד כוחה ומשמעותה של ההורות, ותהווה בכך תרומה להעצמתה ולשילובה התורם במערכות החברתיות. הדרך שבה בחרנו לבצע זאת היא באמצעות בחינת ה”סדר” בהקשרים השונים של ההורות.

סדר מגלם במסורת ישראל את תמצית התפקיד ההורי, בבחינת “והגדת לבנך” באמצעות “את פתח לו”. סדר מבטא גם את העיקרון של סדרי עולם המובא בדיבר “כבד את  אביך ואת אמך”, שעל פיו הכבוד מעצב את סדר היחסים החברתיים, המעמד והמקום הראויים.

3

הורות בסדר החברתי הקיים נמצאת בכל מקום ובה בעת בשום מקום. אין מעמד מוסדר להורים בשום מערכת חברתית, אפילו לא במשפחה. מעמדה ומקומה נידונים ונבדקים כל העת על ידי המערכות השונות והפועלים בתוכן. ניתן לומר שבמציאות הקיימת, ההורות כמעט אינה זוכה להכרה וקבלה בפועל. הרקע למציאות זו נעוץ בחלקו בגישות החברתיות והחינוכיות שרווחו מראשית הקמת המדינה ועד לעשור האחרון. בשם “כור ההיתוך” והרצון לעצב את ה”ישראלי”, הופקדו תפקידי החינוך והתירבות של הילדים בידי המערכות החינוכיות והחברתיות שפעלו בשם המדינה.

העיקרון השולט היה עקרון ההחלפה. המדינה, באמצעות מערכות החינוך, החליפה את ההורים ותפסה את מקומם כמחנכים. מתוך תפיסה שההורים שייכים ל”דור המדבר”, זנחה המדינה את ההורים עצמם ומיעטה בפיתוח דרכים ומסגרות שיכלו להנחיל להם ידע הורי והבנות על המערכות המחנכות ודרכי פעולתן ולחזק אותם. גישה זו הדירה את ההורים מתפקידם ההורי החינוכי, וגרמה ליצירת חיץ ונתק בין המערכות הללו לבין ההורים.

ההורים לא התמצאו בנעשה, הפער בין אורחות החיים שלהם לבין אלו שהוקנו לילדים בבית הספר עירערו את מעמדם בעיני הילדים והחברה, ואף בעיני עצמם. הילדים הרגישו עזובים ובלתי מוגנים וההורים הרגישו שאינם רלוונטיים משום שלא יכלו לסייע לילדיהם ולגרום לכך שיצליחו. התסכול ההדדי התבטא אצל ילדים בפיתוח תת-הישגיות, ובהופעתן של התנהגויות עברייניות, ואצל ההורים בתחושת חוסר ערך, עלבון וקיפוח.

זו, במידה רבה, החוויה הדומיננטית של רוב ההורים והילדים העולים עד ימינו. הורים העולים מתלוננים גם היום שאין להם מקום בבית הספר, אין הם מבינים את דרך עבודת החינוך, ולפיכך אינם מצליחים לסייע לילדיהם במערכת הקיימת. חלק מהם, שעברו את החוויה של הדרת הוריהם כילדים, מתחילים בתחילת שנות התשעים לפעול בתחומי החינוך, כדי שילדיהם לא ירגישו מנותקים ומנוכרים כפי שהרגישו הם מול הוריהם.

התהליכים העכשוויים, המתגלמים בעקרון ההפרטה, מעוררים אצל חלק מההורים את ההכרה שחינוך הילדים הוא למעשה נכס הורי. העמדה הרב-תרבותיות תורמת להגברת פעילותם והשפעותיהם של הורים החפצים בכך בתוך מערכות החינוך. הורים עולים מחבר המדינות מייסדים ומפעילים את בתי הספר “מופת”. הורים אחרים משתלבים בוועדי הורים ומשפיעים על פעילויות חינוכיות כמתנדבים, כפעילים ואף כמשקיעים, ומשתתפים בקבלת החלטות חינוכיות. בדרך זו יתעצב כנראה, במשך הזמן, מקומם ומעמדם של ההורים במערכות אלה, באמצעות חקיקה או אמנה חברתית.

 

4

אין למעשה תנאים מקדימים כלשהם לכניסה לתפקיד ההורות. כל בוגר יכול להיכנס לתפקיד בכל עת ובכל מציאות. אין צורך בהכנה כלשהי, בידע או באמצעים אחרים. אך משנכנסו אליה, נתבעים ההורים להיענות לציפיות רבות ומשתנות המופנות אליהם מסביבתם המשפחתית והחברתית, ואף מעצמם. זה “ההלם” ההורי המכונן. ברגע שנוצרת התובנה על גודל האחריות וכובד התפקיד נכנסים הורים בדרך כלל להלם, ומתקשים לגשר בין הפנטסיה למציאות. הורים יאמרו: “למה לא אמרו לי, למה אף אחד לא מספר כמה קשה ומפחיד להיות הורה?” ההלם התפקידי מתעצב בפער שבין כובד האחריות לבין מיעוט המשאבים כגון ידע, תמיכה והכוונה.

בחברה מאוימת ולחוצה כמו החברה הישראלית, נוספה להלם התפקידי גם  חרדה הורית, והיא עלולה להביא לרגישות יתר ולהגנת יתר. חברה במצור ובסכנת קיום נוטה לפתח התייחסות תוך-קבוצתית חזקה. נטייה זו יוצרת קרבה גדולה בין הורים לילדים, והיא מגבירה את התלות חסרת האונים של ילדים בהוריהם, ואת העומס בתפקיד ההורי.

לעומת זאת, עומס היתר המאפיין את החברה הישראלית גורם להורים להיות טרודים מאוד, ובעקבות זאת פחות פנויים רגשית לילדיהם. על רקע זה, נטיית ההורים היא להעביר אחריות כלפי הילד ולהדגיש הדגשת יתר את הפן ההישגי, הקוגניטיבי, ופחות את הפן הרגשי. עומס רגשי רב, יחד עם פניות רגשית מצומצמת, יוצרים תפקיד בעל מתח רגשי גבוה מאוד.

 

 

5

 

ילדים והורים ירדו כרוכים יחד לעולם. קיומו של האחד מותנה בקיומו של האחר, ואובדנו של אחד גורר בעקבותיו את אובדנו של האחר. בעקבות שינויים בילדות עצמה ובתפיסת עולם הילדות, גם ההורות תוהה היום על גבולותיה, אחריותה וסמכותה, ובוחנת את מעמדה בהקשר לגבולותיה ומעמדה של הילדות. תהייה זו מובעת גם בפי הילדים עצמם, ובפי מי שקיבל עליו תפקידי אפוטרופסות על שלומם וזכויותיהם של ילדים. כאן נמצאת ההורות כל העת בבחינה ובדיקה, דבר שמערער על סמכותה ומעמדה בעיני הילדים, הסביבה ואף בעיני ההורים עצמם.

הורים רבים מפחדים וחשים מאוימים. הם מפחדים לאבד את ילדם בנסיבות ביטחוניות ועקב התנהגויות מסוכנות של ילדים. באותה מידה, הם מפחדים לאבד את הקשר עם הילד כתוצאה מ”טעויות” הוריות. נסיבות אלו “מכווצות” את ההורים ומצמצמות עוד יותר את יכולתם ורצונם להפעיל השפעות הוריות.

הורים מאוימים היום גם על ידי אנשי מקצוע, שמא הם עלולים לפגוע בבריאותם הנפשית של ילדים אם יפעילו סמכות הורית נוקשה מדי. הורים גם מאוימים על ידי הילד, שיתלונן עליהם אצל אנשי המקצוע והשלטונות. לא אחת אירע שהורים נקראו למשטרה ובילו לילה במעצר לאחר שילדם התלונן עליהם כשציוו עליו לעשות דבר שלא לפי רצונו. מציאות זו יוצרת את התופעה של היעדרות ההורות והפקרתה.

 

6

 

בעידן הרב-תרבותיות והלגיטימציה המוצהרת לתפיסות עולם ולערכים שונים, תוהים הורים רבים על זהותם התפקידית ועל דרכם החינוכית. החוויה ההורית המרכזית היא שתרבותם ההורית-חינוכית נתונה כל העת לביקורת ואינה זוכה לתמיכה. הורות ישראלית מאופיינת ברב-תרבותיות תפקידית. משמעותה שהורים בישראל פועלים מתוך מוטיבציות הוריות שונות, באמצעות אסטרטגיות מגוונות, ומתוך תפיסת תפקיד שונה וראייה מגוונת של תכולת התפקיד.

מוטיבציות של הורים דתיים מעוגנות במידה רבה בתירבות הממוקד בעבר. לעומתם, מוטיבציות של הורים צעירים מתרבויות מערביות מתמקדות בעיקר בתחום האינדיבידואציה ושאיפתם היא לפתח ולהעצים את היכולות האישיות של ילדיהם. אסטרטגיות הוריות עשויות לנוע משליטה הורית – כלומר, אני ההורה במרכז, ועד מתירנות הורית – הילד ורצונותיו במרכז. טכניקות הוריות משתרעות משימוש בכוח וכפייה, דרך מניעת אהבה ועד הנחיה, הנהגה והשפעה. כתוצאה מכך נוצר מרחב הורי תפקידי רחב ומגוון. חלקו אינו מוכר ואינו מקובל על המערכות החינוכיות והחברתיות, וכך מוצאים עצמם הורים במתח שבין שימור תרבותם התפקידית לבין שינויה, משום הביקורת והדחייה החברתית.

 

7

המתח בין השתלבות להתבדלות מלווה הורים מתרבויות ואמונות ייחודיות. הם שואלים שאלות בתחום זה גם לגבי עצמם וגם לגבי ילדיהם. בתרבות מערבית, הדוגלת בשינוי מתמיד ובחיפוש אחר החדש, מאבדות תרבות הדור הקודם והמסורת את מקומן וחשיבותן. הורים החפצים בכל זאת להנחיל את תרבותם ומסורותיהם, ולו בחלקן, מתלבטים עד כמה, איך, איפה ומתי לעשות זאת?

בעולם שהוא בו-זמנית אחיד וייחודי, שאלות אלה מלוות את ההורים כל העת. השאלות הן איך ועד כמה לשמור על ייחודיות של זהות ושייכות תרבותית ולא ליצור אצל הילדים תחושות של בדידות וניכור בתוך וכלפי החברה הכללית. השאלות מתעוררות בעת האחרונה אצל קבוצות דתיות וחרדיות. אבל ניתן גם לשמוע אותן בקרב העולים מחבר המדינות ואף עולי אתיופיה, החפצים לשמר את תרבותם ושפתם. עולי חבר המדינות נוקטים לרוב אסטרטגיות של הסתגרות בתוך “גטו”, ואילו עולי אתיופיה תוהים עדיין על האיזון המתאים להם.

קבוצות תרבותיות קיצוניות ביותר, שאינן חפצות להיות חלק מהכלל, מנתקות עצמן ומסתגרות. כל הקבוצות התרבותיות האחרות חפצות לשמור על ייחודיות בתוך הכלל החברתי ולכן נתונות במתח תרבותי מתמיד.

 

8

 

הסתירות, המתחים והעומס ממקמים את ההורות בצומת התפיסות המנוגדות והמסרים הכפולים. יש והיא נתפסת כנכס לילדים, לחינוך ולהורים עצמם, נכס חשוב שיש לחבור אליו ולהסתייע בו כדי לקדם הצלחות. אך בה בעת, הילדים, מערכות החינוך וההורים עצמם מתייחסים אליה לפעמים כנטל מעיק,  מקשה על מימוש רצונות ומגביל חופש: החופש של הילדים ובעיקר של המתבגרים, השואפים להתנהג כרצונם, החופש של מערכת החינוך לפעול רק על פי דרכה והחופש של ההורים, כמבוגרים בעלי קריירה ושאיפות אישיות.

על רקע זה של מציאויות סותרות, הורים מוצאים את עצמם במבוכה רבתי. הם תוהים על סוד ההורות, על מידת אחריותם ועל המשאבים שיש להם כדי לממשה. עולות כאן סוגיות של סמכות ואחריות כמו גם של תכולת התפקיד, תכני תפקוד ואסטרטגיות ההשפעה ההוריות. התמודדות ההורים עם מציאות זו והתשובות שהם משיבים לסוגיות ההוריות יוצרים את סדר ההורות הישראלית. בחינת סדר ההורות חושפת את הדיאלוג שבין מהותה העל-זמנית של ההורות לבין פניה העכשוויים, אלו מתעצבים מתוך אותיות “סדר”: סוד, דעת, רגש.

 

9

 

סוד ההורות, כוחה והשפעותיה, הוא סוד שני מרכיביה ושילובם זה בזה. הורות נוצרת ופועלת באמצעות החיבור, המפגש והשיתוף בין האונים הגבריים, אונות, לבין הרחמים הנשיים, רחם. רק המפגש והשילוב בין שני המרכיבים, אונים ורחמים, מאפשרים את יצירת ההורות ופרי ההורות, האדם. באמצעותם מבצעת ההורות את תפקידה. עיקור ההורות מאחד ממרכיביה עלול לגרום לפגיעה במהות ההורית.

חוקרים ואנשי מקצוע טוענים שבמציאות הישראלית, חלק ניכר מההורים חוו תהליך של “אין אונות נלמד”. בתהליך זה לומד הורה שאין לו דרך למנוע כאבים וכישלונות הוריים, ושלפעולותיו אין לפעמים השפעה. כתוצאה מלמידה זו הורים חדלו מלנסות ולפעול לשינוי המצב. אובדן מרכיב הרחמים, לעומת זאת, מעצב תפקוד הורי אלים ומתעלל, שלצערנו מתגלה בחברה יותר ויותר.

חולשת מרכיבי ההורות ואף אובדנם מעצב תפקוד הורי כושל. העצמת המרכיבים עשויה לתרום לפיתוח זהות תפקידית, לחיזוק התפקוד ההורי ולהגדלת מעגלי השפעתו.

 

10

 

הורים פועלים מתוך הדעת והידע שיש להם על הורות בכלל, על עצמם, על הורותם, על ילדם ועל המציאות. מחקר שטרם פורסם, שנעשה בשנים 97′ ו98-‘, בהשתתפות 400 נחקרים, בדק מה חושבים ומרגישים הורים בהורותם. הנחקרים נשאלו שתי שאלות: במה חשוב שהורים יעסקו? מהם מקורות הידע שלהם “להיות הורה”?

ההורים סברו שחשוב בראש וראשונה לתת מענה לצרכים נפשיים של ילדים, להתייחס לצרכיהם החינוכיים, להקנות ערכים, לשאת בהתמודדות עם קשיי החיים, לעסוק בעיצוב אדם בוגר לעתיד ולספק את הצרכים חומריים של הילדים.

לגבי מקורות הידע, ענו רוב ההורים שהידע הוא  “מכוח עצמי”. עולי אתיופיה ציינו שמקור הידע שלהם הוא “מדגם הורי שחוויתי וראיתי”. תשובות אלו מעידות על תפיסת תפקיד רחבה ועמוסה, ועל דלות הידע ההורי ומיעוט הכלים המצויים בידי ההורים כדי לעצב תפקיד משמעותי ורלבנטי.

 

11

הורות מאופיינת בכך שהיא התפקיד הרגשי ביותר. ילדים הם מעוררי רגשות,  והורות פועלת מתוך רגשותיה. זוהי במידה רבה האנרגיה המרכזית בהורות. אהבה היא הרגש ההורי הדומיננטי ביותר והיא המנוע הגדול של ההורות. יחד עם זאת, מלווה ההורות כל העת גם ברגשות שליליים, כעסים ואכזבות הם מנת חלקם של כל ההורים, כמו גם שמחות והנאות.

אהבה מבוססת על אמון, הכרה בטוב ועל הידברות הנוצרת מתוכם. אמון בילד, ביכולותיו הטובות ובסיכויים לעתיד טוב בשבילו, אך גם אמון ביכולות הטובות של ההורה עצמו. זהו מקור האהבה. קשיים הוריים וביקורת חברתית עלולים לצמצם ואף להפיג את האמון של ההורים בעצמם.

כשתחושת האמון מתחלפת בתחושת אשמה, בגלל ביקורת פנימית או חיצונית, נוצרת הורות אשר מצד אחד לוחמת ומצד אחר היא מנוכרת ומתגוננת. זו המציאות התפקודית של חלק ניכר מההורים בישראל. הורות אשמה, לוחמת ומנוכרת יוצרת את משולש האלם ההורי. לא מעט הורים מוצאים עצמם במשולש זה ואין בכוחם לחזור למשולש האהבה שהוא מקור המשאבים ההוריים.

 

12

 

מה עומד על סדר היום ההורי במציאות הישראלית? מהם הנושאים והסוגיות המעסיקים את ההורים בישראל? בסקר שנעשה בשנת 2001, באמצעות מנחי הורים, בקרב הורים ממגזרי החברה השונים, נמצא שהנושא המרכזי הוא גבולות וביטחון על כל ביטוייהם: גבולות בבית, גבולות כמגינים וביטחון אישי ונפשי. אין ספק שסדר היום ההורי המשפחתי מושפע מהמציאות הביטחונית העכשווית, אך הוא דבק גם במשימות ההוריות הנורמטיביות של גידול וחינוך, והכנתם הילדים לחיים תוך התמודדויות עם התנהגויות שלהם ותשומת לב לרווחתם הגופנית והנפשית.

 

בסדר היום ההורי ניתן היום לזהות שלושה סוגים של הורות:

הורות משפחתית, שהיא העיסוק ההורי הנפוץ והידוע מקדמת דנא, של גידול וחינוך ילדים בבית. זה עיסוק שמתמקד בהקניית הליכות התנהגות יום-יומיות, בהעברת מורשת משפחתית וחברתית, ובטיפול הורי המקובל בחברה. לצד הורות זו, מתפקדים היום חלק מההורים במה שניתן לכנות הורות חינוכית. קרי, הורים פעילים במערכות החינוכיות הבית-ספריות, החל בהתנדבות חד-פעמית וגמור בהשתתפות קבועה בקבלת החלטות חינוכיות ובהוצאתן לפועל. פעילות זו אמנם מבוקשת על ידי המערכת החינוכית, אך היא נבדקת כל העת שמא “תחדור” לטריטוריות לא לה. זהו מקור הוויכוח הידוע במערכת החינוך, הנקרא “התערבות-מעורבות”.

הורים בעלי מודעות לכוחם והשפעתם הוסיפו תחום שלישי להורותם: הורות קהילתית-אזרחית. כאן פועלים הורים כדי להשפיע ולשנות מציאויות קהילתיות ואזרחיות שנתפסות על ידם כבלתי ראויות. בתחום זה מוכרת ביותר פעילותן של ארבע אמהות, שהשפיעו במידה רבה על קבלת החלטות מדיניות. פעילויות פחות ידועות הן בתחום מניעת תאונות דרכים, צמצום אלימות ומאבק  בשימוש בסמים והתמכרויות.

לצדן, פועלים הורים לקידום זכויותיהם לקבלת שירותי חינוך וטיפול לילדיהם הרבים. הורים מתארגנים כדי להשפיע על חקיקה ועל מימוש החלטות ממשלה. המודעות המתפתחת של ההורים לחשיבות ההורות ולמשמעותה, וההכרה שאין להם תחליף, מדרבנת אותם ליטול אחריות ולפעול לקידום מטרותיהם כהורים.

 

 

13

כל זה קורא ליצירת סדר חברתי חדש, שיתבסס על הגישה שאין תחליף להורים, כפי שאין תחליף למורים, לאנשי מקצוע וקהילה ולמערכות חברתיות. סדר חברתי כזה אמור לאפשר את השילוב והשיתוף של כל מי שחפץ לפעול ולהשפיע ושל כל מי שמסוגל לתרום.

העיקרון המנחה בסדר החדש הוא עקרון ההעצמה ההדדית. עיקרון זה יאפשר את יצירת ההון והנכסים החברתיים הדרושים כדי לבנות חברה הוגנת ומאפשרת צמיחה והתפתחות. הסדר החברתי החדש אמור להתעצב באמצעות שיח בין כל השותפים, שיח המבוסס על עקרונות דמוקרטיים הנותנים כבוד ומקום ויוצרים שוויון הזדמנויות בהשפעה על תהליכים וקבלת החלטות לכל המשתתפים.

סדר חברתי חדש ייכון על ארבע אדנים:

אדן האמונה ברצון הטוב והיכולת המיטיבה הקיימת אצל כל הפועלים בתחומי חינוך וחברה, קרי, הורים, מחנכים ואנשי קהילה.

אדן הפעילות החינוכית. לכל הפועלים בתחום, הורים ומחנכים, תפקיד ומקום. ככל שירבו הפועלים ותרבנה הפעילויות, יתעצמו ההישגים החינוכיים וההצלחות המבוקשות.

אדן הברית החינוכית. היחסים בין כל הפועלים אמורים להיות יחסים של ברית. קרי, שותפות אסטרטגית המתבססת על אמון, תמיכה והעצמה הדדית. שותפות כזו עשויה להיווצר על ידי לימוד משותף והידברות מתמדת.

אדן המנהיגות החינוכית המשותפת. כדי לקדם את החינוך ולהתמודד עם אתגרים חברתיים, יש לפתח מנהיגות משותפת בכל הרמות, מרמת כיתה ובית ספר, דרך רמת שכונה ויישוב וגמור ברמת ממשל ומדינה.

 

14

סדר חברתי חדש מאפשר גם להורים ליצור סדר הורי חדש, המתייחס למקומם ומעמדם ולאיכות הורותם. הסדר ההורי החדש מזהה את ההורים בארבעה תפקידים:

הורים לומדים: במציאות חברתית וחינוכית מורכבת ומאתגרת חייבים הורים ללמוד הורות, לפתח כלים ולרכוש ידע ושפה חינוכיים כדי שיוכלו למלא את תפקידם במשפחה, ולהיות שותפי תפקיד לאנשי המקצוע והקהילה. לשם כך יש למסד את הנורמה של למידת תפקידים ומשפחתיים.

הורים פועלים: על ההורים לפתח אקטיביזם הורי-חינוכי מושכל ולפעול בהתמדה בעניינים חינוכיים וחברתיים בבית הספר ובקהילה. פעילות חינוכית חברתית מהווה חלק מהותי בתכולת התפקיד ההורי בסדר ההורי החדש.

הורים שותפים: על ההורים לפתח אסטרטגיות ותרבות של שותפות תפקידית. בכך יוכלו להשפיע וגם להיות מושפעים.

הורים מנהיגים: על ההורים לראות בהורות הזדמנות לפיתוח מנהיגות. הורות היא המנהיגות המשמעותית ביותר העשויה להשפיע על מוטיבציות, רגשות, עמדות והתנהגויות של ילדים והורים גם יחד, ואף להרחיב את מעגלי ההשפעה למערכות החינוכיות והחברתיות.

 

 

15

קידום הסדר החברתי החדש ועיצוב סדר הורי חדש יתרמו, לדעתי, לפיתוח הורות ישראלית רב-תרבותית מעצימה, משפיעה ומנהיגה; הורות היודעת את זהותה, מתמודדת עם אתגריה המורכבים בחברה הנמצאת עדיין בתהליכי התגבשות; הורות משתתפת במערכות חינוך וחברה מתוך מקום ומעמד ראויים ומקובלים.

בדרך זו תתעצב ההורות כנכס חינוכי ברמה אישית וחברתית, ותתממש הזכות הטבעית והראשונית של ילדים, הורים וחברה: הזכות להורות טובה ומיטיבה.

כנס ראשון של הפורום הציבורי לשוויון הזדמנויות בחינוך ברמת גן

מחר 8.11.15 יתקיים כנס ראשון של הפורום הציבורי לשוויון הזדמנויות בחינוך ברמת גן.
הכנס עוסק בסוגיות החשובות הנמצאות על סדר היום החינוכי. אך עניין ההורים לא מופיע בו.
כיו”ר המועצה הציבורית להורים בישראל אשתתף בכנס ואעלה את נושא ההורים כקריטי ליצירת שוויון הזדמנויות בחינוך.
שימו לב שנושא ההורים לא עולה בכנס כסוגיה שיש לדון בה ולגבש תכנית פעולה רלוונטית.
ידוע לכל כי מקור הפערים החינוכיים, כמו גם ההזדמנויות לחינוך קשור קשר עמוק להורים, השכלתם, מעמדם ותפקודם כהורים. מחקרים מישראל ומהעולם הגדול מעלים עניין זה שוב ושוב. כמובן שאין דבר זה גורע ממחויבות המדינה להשקעה הולמת, רגישת תרבות, מעמד ומצב כלכלי בילדים הזקוקים ביותר להשקעות אלה.
אך המדינה מחויבת גם להורים ולהשקעות מתאימות בהם ובהורותם כדי שיוכלו להפעיל את משאביהם ההוריים ולפרוץ את מעגל המעמד המקבע את הילדים במקום בו מוצבים הוריהם.
הורים אוחזים במידה רבה במפתחות ההצלחה של הילדים ויש לסייע בידם להפעיל מפתחות אלה ולפתוח את דלתות הקידום וההצלחה של הילדים.
הורים אחראים לילדים והמדינה אחראית להורים ומחובתה לפעול למען העצמת ההורים וחיזוק הורותם.
רבותי, זה לא ילך בלי הורים.
מוזמנים לכתוב, להגיב להביע את דעתכם וגם להשתתף בכנס עצמו.
רינה כהן